<h1>סמ"ג עשין סימן כ'</h1>
<h2>דף לג:</h2>
ותנן במסכת תמיד (פ"ז מ"ב) בגבולין הכהנים פושטין ידיהם ומגביהין אותן כנגד כתפיהן (ע"פ רמב"ם נ"כ פי"ד ה"ג ע"ש). ומפרש התם כיצד ברכת כהנים במקדש הכהנים עולין לדוכן אחר שהשלימו עבודת התמיד של שחר ומגביהים ידיהם למעלה על גבי ראשיהם חוץ מכהן גדול שאין מגביה ידו למעלה מן הציץ ואחד מקרא אותם תיבה תיבה כדרך שעושין בגבולין עד שישלימו שלשת הפסוקים ואין העם עונים אמן אחר כל פסוק אלא עושין אותן במקדש ברכה אחת וכשישלימו כל העם עונין ברוך ה' א-להי ישראל מן העולם ועד העולם (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ט ע"ש), ובסוטה (מ' ב') דורש מן המקרא שאין עונין במקדש אמן. ואומר שם של ארבע אותיות ככתבו במקדש כאשר בארנו (לעיל בראש המצוה) ומשמת שמעון הצדיק פסקו הכהנים מלברך בשם המפורש אפילו במקדש כדי שלא ילמד אותו אדם שאינו הגון (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"י). גרסינן בירושלמי דפרק בתרא דמגילה (דף ל"ב, ב') אמר רבי חגי כלום אמרו אין מסתכלין בכהנים אלא משום היסח הדעת.
ודרשינן בפרק אלו נאמרים מקראי שצריך לברכם בלשון הקודש ובעמידה ובנשיאות כפים ובקול רם פנים כנגד פנים בשם המפורש במקדש סימן לע"ן קפ"ש. שנלמד ברכה זו מאלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים (דברים כ"ז י"ב) ששם היה בלשון הקודש ובעמידה ובקול רם (ע"ש ותד"ה או) וכתיב (ויקרא ט' כ"ב) וישא אהרן את ידיו הרי נשיאות כפים, ופנים כנגד פנים מאמור להם כאדם שאומר לחבירו, וכמה דרשות נפקא לן מאמור להם. וכן דרשינן מיניה לפנים דלשנים קורא כהנים ולאחד אינו קורא. ושם המפורש נפקא לן מושמו את שמי המיוחד לי, יכול אף בגבולין נאמר כאן ושמו את שמי ונאמר להלן (דברים י"ב ה') לשום את שמו שם מה להלן בבית הבחירה אף כאן כך, ורבי נתן נפקא ליה עמידה מדכתיב (דברים י' ח') לעמוד לשרת[ו] ולברך בשמו הקיש מברך למשרת לענין עמידה. ודווקא לענין עמידה הוקשו אבל לא לפסול בעל מום ומשומד שעשה תשובה כמו שאפרש בסוף המצוה, וגרסינן נמי התם במסכת תענית בפרק בשלשה פרקים (כ"ו ב') שיכור אסור לישא את כפיו דאיתקוש לנזיר שסמוכה ברכת כהנים לפרשת נזיר אבל מותר [הוא] בחרצן שהרי הוקש למשרת שמותר בחרצן, ומקשה אי מה משרת בעל מום לא אף מברך בעל מום לא ומתרץ הרי הוקש לנזיר, ומה ראית שאתה מקיש לנזיר להקל תקיש למשרת להחמיר ומתרץ אסמכתא דרבנן היא ולקולא. משמע דאין ההקישא גמורה אלא לעניין עמידה הכתובה במקרא. וגם למדנו שאין שיכור אסור בנשיאות כפים אלא מדרבנן. והתם מסקינן הלכה כר' יוסי דאמר בתענית ציבור שעושין מפני הגשמים וביום הכיפורים בשחרית במוסף [ו]בנעילה נושאין כפים אבל לא במנחה, גזירה אטו מנחה של כל יום שיש בה שכרות ואסור מדרבנן, ובט' באב ובשבעה עשר בתמוז וכיוצא בהם שאין בהם נעילה מסיק דפרשי ידייהו כיון דסמוך לשקיעת החמה פרסי כתפלת נעילה דמיא, ועוד נכתב בשם רבינו שלמה וכן ראיתי בשאלתות דרב אחאי דהאידנא דנהיגי ברחמים ביום הכיפורים ממנחה עד נעילה כתפלת נעילה דמיא ולא מיחלפא בשאר מנחות ופרשי ידייהו.
